מכינים את הקרקע נכון לפריחת החורף – שתילת פקעות כלניות בסתיו
כשאנחנו מגיעים לגינות שבהן הכלניות לא נבטו, פרחו מעט או נרקבו בתוך הקרקע, אנחנו פוגשים בדרך כלל כמה טעויות קבועות שמקורן בדרך כלל הוא בשתילה שגוייה כגון:
שתילה עמוקה מדי, השקיית יתר, קרקע דחוסה שאינה מנקזת מים או בחירה לשתול באזור מוצל מדי ללא מספיק שמש.
לעיתים נוספות לכך גם פקעות שלא נשתלו בזמן הנכון לשתילה, נשתלו מאוחר מדי בעונה או שימוש בפקעות פגועות או לא איכותיות.
את רוב הבעיות האלה אפשר למנוע עוד לפני שמכניסים את הפקעות לאדמה.
אנחנו בוחרים מקום מואר, בודקים שהמים מחלחלים היטב, משפרים את הקרקע במידת הצורך ושותלים בעומק מתון.
כאשר התנאים נכונים, הכלנית אינה צמח מסובך לגידול והיא יכולה ליצור כתם צבע מרשים בגינה הפרטית, בערוגה משותפת וגם באדנית.
שתילת פקעות כלניות – כך עושים זאת נכון
פקעת הכלנית היא איבר אגירה חי. היא מכילה את החומרים שיאפשרו לצמח להתחיל להתפתח, אך היא עדיין זקוקה לקרקע מאווררת, ללחות מתונה ולתנאי אור מתאימים.
אנחנו לא מתייחסים אל שתילת פקעות כלניות כאל פעולה של קבורה והשקיה בלבד.
לפני השתילה צריך להבין היכן הכלניות יקבלו שמש, כיצד הקרקע מתנקזת ומה יקרה לערוגה לאחר כמה ימי גשם.
מתי נכון לשתול כלניות?
את הכלניות אנחנו שותלים בסתיו, בדרך כלל במהלך אוקטובר-נובמבר, לאחר שהחום הכבד של הקיץ מתחיל להיחלש.
שתילה בקרקע חמה מאוד, יחד עם השקיה מרובה, עלולה לגרום לפקעות להירקב עוד לפני שהן מפתחות שורשים.
מצד שני, כאשר דוחים את השתילה עמוק אל תוך החורף, הפריחה עשויה להתחיל מאוחר יותר והעונה שלה תהיה קצרה יותר.
לפני השתילה אפשר להשרות פקעות יבשות במים למשך כמה שעות.
ההשריה מסייעת להן לספוג לחות ולהתחיל את תהליך ההתעוררות.
אין צורך להשאיר אותן במים למשך לילה שלם או יותר, משום שהשריה ממושכת אינה משפרת את התוצאה ועלולה לפגוע בפקעת.
לפני שאנחנו שותלים, אנחנו גם בודקים את מצבה.
פקעת קשה ויבשה למראה יכולה להיות תקינה לחלוטין.
לעומת זאת, פקעת רכה, מתפוררת, בעלת ריח חריג או עם עובש משמעותי אינה מתאימה לשתילה.
לשתילת כלניות תמיד יש לבחור מקום עם מספיק אור
כלניות זקוקות לאור רב כדי לפתח פריחה חזקה.
אנחנו מעדיפים לשתול אותן במקום שמקבל כמה שעות של שמש ישירה ביום, או לפחות אור טבעי פתוח וחזק.
בגינות של בניינים אנחנו רואים לא פעם ערוגות שנראות חשופות לשמש בקיץ, אולם בחורף הן מוצלות כמעט לחלוטין בגלל זווית השמש, הבניינים הסמוכים או עצים ירוקי־עד.
לכן חשוב לבדוק את תנאי האור בעונת החורף, ולא להסתמך על מראה הגינה בחודשים החמים.
במקום מוצל מדי הכלניות עשויות לפתח עלים, אך להוציא מעט פרחים.
גם אזור החשוף לרוחות חזקות בין בניינים אינו בחירה טובה, משום שאז הרוח עלולה לפגוע בעמודי הפריחה.
איזו קרקע מתאימה לשתילת כלניות?
אנחנו יכולים לגדל כלניות בכמה סוגי קרקע, כל עוד היא מאפשרת למים לחלחל ואינה נשארת בוצית לאורך זמן.
בקרקע חולית המים מתנקזים במהירות, ולכן הסיכון לריקבון נמוך יחסית.
עם זאת, קרקע כזו גם מתייבשת מהר ואינה מחזיקה היטב חומרי הזנה.
הוספת קומפוסט יכולה לשפר את היכולת של הקרקע לשמור על לחות בלי להפוך אותה לכבדה.
אדמת גן בינונית, מפוררת ומאווררת מתאימה מאוד לכלניות.
אם לאחר השקיה המים נספגים ואינם נשארים על פני השטח, בדרך כלל אין צורך לבצע שינוי משמעותי.
קרקע חרסיתית כבדה דורשת יותר תשומת לב. כשהיא דחוסה, היא מחזיקה מים סביב הפקעות ומגבירה את הסיכון לריקבון.
במקרה כזה אנחנו מעבדים את הקרקע לעומק, משלבים חומר אורגני ויוצרים ערוגה מעט מוגבהת שתאפשר למים לצאת מהאזור.
גם חמרה יכולה להתאים לשתילת כלניות, במיוחד כשהיא נקייה, ומאווררת ורצוי מועשרת בקומפוסט.
בחמרה חולית מאוד נצטרך לעקוב אחר הלחות, משום שהיא עשויה להתייבש מהר לאחר כמה ימים ללא גשם.
בגינות בניינים חשוב במיוחד לבדוק את איכות אדמת המילוי של הגינה.
לעיתים אנחנו מגלים מתחת לשכבה העליונה אדמה מהודקת, אבנים, פסולת בנייה או שכבה שאינה מאפשרת למים להתנקז.
במצב כזה החלפת כמה סנטימטרים בחלק העליון בלבד לא תפתור את הבעיה.
כיצד הכלניות גדלות בקרקע הטבעית?
בטבע כלנית מצויה גדלה במגוון אזורים וסוגי קרקע.
אפשר למצוא אותה בשטחים פתוחים, במדרונות, בבתות ובאזורים עשבוניים, הן בקרקעות קלות והן בקרקעות כבדות יותר.
העובדה שכלניות גדלות בטבע גם בקרקע כבדה אינה אומרת שכדאי להשאיר פקעות שרוכשים במשתלה בתוך ערוגה מוצפת.
בטבע משטר המים נקבע על ידי הגשם, מבנה השטח על שיפועי הניקוז הטבעיים במקום.
בגינה ביתית וגינות ציבוריות יש תוספת השקיה מלאכותית, ולעיתים היא נמשכת גם כאשר האדמה כבר רטובה.
חשוב לזכור כי כלנית מצויה היא צמח מוגן!!!
אנחנו לא עוקרים כלניות, לא אוספים פקעות ולא מעבירים צמחים מהטבע אל הגינה.
לשתילה ביתית משתמשים בפקעות שנרכשו ממשתלה או מספק מסודר.
הכנת הערוגה לפני השתילה
לפני השתילה אנחנו פותחים ומפוררים את הקרקע עד לעומק של כ־15 עד 20 סנטימטרים.
הפעולה הזו משפרת את חדירת האוויר והמים ומאפשרת לשורשים הצעירים להתפתח בלי להיתקל בשכבה קשה.
אם הקרקע דלה, אפשר לערבב בה קומפוסט מוכן או הומוס.
אין צורך להוסיף כמות גדולה, ובוודאי שלא להצמיד את הפקעות לזבל אורגני טרי או לדשן מרוכז.
עודף דישון עלול לעודד צימוח רב של עלים על חשבון הפריחה ואף לפגוע בשורשים.
בקרקע כבדה אנחנו מעדיפים להגביה מעט את אזור השתילה.
גם הגבהה מתונה יכולה למנוע הצטברות מים סביב הפקעות לאחר גשם חזק.
באיזה עומק שותלים?
בגינה ביתית אנחנו שותלים את פקעות הכלנית בעומק של כ־3 עד 5 סנטימטרים.
בקרקע כבדה נעדיף את החלק הרדוד של הטווח, ואילו בקרקע קלה ומאווררת אפשר לשתול מעט עמוק יותר.
המרווח המתאים לרוב הערוגות הוא כ־8 עד 12 סנטימטרים בין פקעת לפקעת.
כאשר רוצים ליצור כתם צבע צפוף אפשר לצמצם מעט את המרווח, אך אין צורך להצמיד את הפקעות זו לזו.
לא תמיד קל לזהות את הכיוון הנכון של הפקעת.
אם רואים בבירור צד מחודד או אזור שממנו צפויים להתפתח השורשים, מפנים אותו כלפי מטה.
כאשר המבנה אינו ברור, אפשר להניח את הפקעת על צידה.
הצמח מסוגל בדרך כלל לכוון את הצימוח בכיוון הנכון.
לאחר השתילה מכסים את הפקעות בעדינות. אין צורך לדרוך על האדמה או להדק אותה בכוח.
כמה צריך להשקות?
לאחר השתילה אנחנו משקים השקיה יסודית אחת, כדי להרטיב את שכבת הקרקע שבה נמצאות הפקעות.
בהמשך אנחנו מתאימים את ההשקיה למזג האוויר ולא למערכת קבועה מראש.
אחת הבעיות הנפוצות ביותר היא השקיה אוטומטית שפועלת גם לאחר כמה ימי גשם.
הכלניות זקוקות לרמת לחות מינימלית בזמן הצמיחה, אך קרקע רוויה מדי או מוצפת, ללא אוויר עלולה לגרום לריקבון.
לפני השקיה אנחנו בודקים את הקרקע בעומק של כמה סנטימטרים.
אם היא עדיין לחה, ממתינים.
אם היא מתחילה להתייבש ולא צפוי גשם, משקים במידה.
באדניות ובעציצים יש צורך בבדיקה תכופה יותר, משום שכמות הקרקע קטנה יותר והיא עשויה להתייבש במהירות.
בכל מקרה חייב להיות בתחתית מיכל השתילה פתח ניקוז פתוח.
טיפול בזמן הצמיחה והפריחה
לאחר שהעלים מתחילים לצאת, אנחנו נמנעים מעיבוד הקרקע לעומק בסמוך לצמחים.
עבודה אגרסיבית בקרקע עלולה לפצוע את השורשים או לפגוע בפקעות.
עשבים שוטים כדאי להוציא כשהם עדיין קטנים.
כך הם אינם מתחרים עם הכלניות על אור, מים וחומרי הזנה, ואפשר להסיר אותם בלי להפריע לשורשים.
אין צורך לדשן את הכלניות בתדירות גבוהה.
בקרקע טובה שהוכנה עם קומפוסט בשל, לרוב הן יקבלו את מה שהן צריכות.
דישון מוגזם אינו מבטיח יותר פרחים ולעיתים יוצר עלווה גדולה ורכה במקום פריחה מאוזנת.
אפשר להסיר פרחים שסיימו לפרוח כדי לשמור על מראה מסודר.
אם רוצים מראה טבעי יותר, אפשר להשאיר חלק מהם עד סיום מחזור ההתפתחות.
מה עושים לאחר שהפריחה מסתיימת?
כאשר הפרחים נובלים, העלים עדיין ממלאים תפקיד חשוב.
הם ממשיכים לייצר חומרי שימור ולהעביר אותם אל הפקעת לקראת העונה הבאה.
לכן אנחנו לא גוזמים עלים ירוקים מיד לאחר הפריחה.
ממתינים עד שהם מצהיבים ומתייבשים באופן טבעי, ורק אז מסירים אותם.
עם התייבשות העלווה אנחנו מצמצמים בהדרגה את ההשקיה.
במהלך הקיץ הפקעות נמצאות בתרדמה ומעדיפות סביבה יבשה יחסית.
אם הערוגה מושקית בקיץ עבור צמחים אחרים, אפשר להוציא את הפקעות לאחר שהעלים התייבשו, לנקות אותן בעדינות ולאחסן במקום יבש, מוצל ומאוורר. כאשר אזור השתילה נשאר יבש בקיץ, ניתן לעיתים להשאיר אותן בקרקע.
הצלחה בשתילת כלניות אינה תלויה בכמות העבודה שנשקיע, אלא בדיוק שלה.
כשאנחנו בוחרים מקום מואר, מכינים קרקע מנוקזת, שותלים בעומק הנכון ומשקים לפי מצב האדמה, אנחנו מעניקים לפקעות את התנאים הדרושים להוציא עלים בריאים ופריחה חורפית מרשימה.