CVD הוא ראשי תיבות של "Chemical Vapor Deparation", או בתרגום לעברית: "התפרקות כימית בגז". זוהי שיטה טכנולוגית לייצור יהלומים מתוצרת מעבדה.
במהלך התהליך, גזים המכילים פחמן כגון מתאן מחוממים בטמפרטורה גבוהה מאוד בתוך תא ואקום.
החום גורם לפירוק המולקולות של הגזים, והאטומים של הפחמן מתיישבים על פני שטח של סלע כמעט טהור כבסיס, ובמהלך זמן הם מתקבצים ליצירת מבנה גבישי של יהלום.
שיטת CVD נחשבת לגישה יעילה וידידותית לסביבה בהשוואה לשיטות אחרות לייצור יהלומי מעבדה, בעיקר לטבעות, צמידים ועוד, משום שהיא אינה דורשת לחצים גבוהים ואינה יוצרת זיהום סביבתי באותה המידה.
בשנים האחרונות, שיטה זו הפכה לפופולרית מאוד בתעשיית היהלומים, בעיקר בגלל היכולת לשלוט בתכונות הגמישות והאופטיות של היהלומים שנוצרים.
חשוב לדעת
יהלומי מעבדה ויהלומים טבעיים משתפים רבות בהיבטים הפיזיקליים והכימיים, כלומר, הם בעלי אותה הרכב כימי ואותם תכונות אופטיות.
הם נראים זהים ונדרשים כלים מקצועיים כדי להבחין בהבדלים ביניהם.
אבל, ישנם הבדלים משמעותיים בין שני הסוגים מבחינת היסטוריה, מקור, והתייחסות שוק.
הנה כמה נקודות מרכזיות ששווה להבין בקשר להבדל בהתייחסות:
- מחיר: יהלומי מעבדה בדרך כלל עולים פחות מיהלומים טבעיים בשל עלויות ייצור נמוכות יותר ושרשרת אספקה קצרה יותר. זה גורם להם להיות מועדפים על ידי קהלים שמחפשים אופציות יותר נגישות מבחינה כלכלית.
- היבט אקולוגי ואתי: יהלומי מעבדה נתפסים כברירה יותר אתית וידידותית לסביבה מאשר יהלומים טבעיים, שכן הם לא דורשים כרייה ולכן פוגעים פחות בסביבה ואינם מעורבים בסכסוכים או בעיות חברתיות כמו יהלומי דם.
- הכרה וקבלה מקצועית: בעוד שבתחילה היה סקפטיות מסוימת לגבי יהלומי מעבדה, עם הזמן הקהילה הגמולוגית והתעשייתית כוללת אותם יותר ויותר כחלק לגיטימי מעולם היהלומים. חברות בינלאומיות רבות וחנויות תכשיטים מובילות מציעות יהלומי מעבדה כחלק מהמלאי שלהן.
- יחד עם זאת ערך השקעה שונה: יהלומים טבעיים עדיין נחשבים להשקעה טובה יותר מיהלומי מעבדה, משום שהם נדירים יותר ויש להם ערך היסטורי ומסורתי. יהלומי מעבדה לא שומרים על ערכם באותה מידה עם הזמן.
בסופו של דבר, הבחירה בין יהלומי מעבדה ליהלומים טבעיים תלויה במטרות, בתקציב ובערכים של הקונה. אם יש חשיבות לאופי האתי והסביבתי, יהלומי מעבדה עשויים להיות הבחירה המועדפת.